חינוך גורי כלבים לעשיית צרכים מחוץ לבית
אחת השאלות הנפוצות ביותר הינה "כיצד אני מלמד את הכלב שלי לא לעשות צרכים בבית?".
ישנן כמה דרכים לאילוף הכלב לעשיית צרכים בחוץ, כיצד תדעו באיזו שיטה לבחור?
בחרו בשיטה שתהיה נוחה ביותר עבורכם ותרגישו שתוכלו לדבוק בה לאורך זמן.
מאת שני משה, מאלפת מוסמכת ומטפלת בעזרת כלבים
שיטת כלוב האילוף
שיטה זו ידועה גם בשמות אחרים כמו כלוב אילוף, כלוב טיסה, כלוב הטסה וגדר גורים.
ההגיון מאחורי השיטה מתבסס על העובדה שהכלבים, בדומה לזאבים לא יעשו את הצרכים שלהם ב"מאורה" שלהם.
המאורה היא מקום הרביצה שלהם, שם הם ישנים, אוכלים, משחקים וכו'. לכן, יבחרו לעשות את הצרכים שלהם מחוץ למאורה.
בשיטה זו, כלוב האילוף מהווה "מאורה" עבורם.
כיצד תדעו שכלוב האילוף בגודל הנכון?
הכלב צריך להיות מסוגל לעמוד, לשבת ולשכב בכלוב. במידה והכלב עתיד להיות כלב גדול, יש לקנות כלוב שיתאים לגודלו הסופי, אליו יגיע בגיל בגרות. עד שהכלב יגיע למימדיו הסופיים, יש לעשות מחיצה בכלוב בכדי להקטין את המרחב לגודלו כגור.
הרגלתו של הגור לכלוב:
חשוב לציין, לפני תחילת החינוך לצרכים, יש להרגיל את הגור לכלוב בהדרגה ובסבלנות. הגור צריך ללמוד לאהוב את ה"מאורה" שלו. לכן מומלץ להאכילו בתוך הכלוב ולשים בו שמיכות וצעצועים. בתחילת התהליך נשאיר את דלת הכלוב פתוחה לרווחה, כך שהגור יכול להיכנס ולצאת מתי שירצה. מומלץ לשבח בשבחים מילוליים כמו "כלב טוב" ואפילו בחטיפים כאשר הגור נכנס אליו מרצונו החופשי.
לאחר תקופה של כשבוע ימים בו הדלת פתוחה והגור מתנסה וחוקר את הכלוב בקצב שלו, ניתן להתחיל לסגור את הגור בתוך הכלוב לפרקי זמן קצרים ביותר. בהתחלה נשאיר אותו בכלוב רק ל2-3 דקות. לאט לאט פרקי הזמן בהם הגור נשאר בכלוב עולים בהדרגה, 10 דקות, רבע שעה, חצי שעה וכן הלאה.
יש להימנע ממצבים כמו הכנסתו של הגור לכלוב בכוח בכדי לא ליצור אצלו רתיעה וסלידה מהכלוב. בנוסף, יש להימנע משיחרורו של הגור מהכלוב כאשר הוא בוכה ומתלונן. הסיבה לכך היא שעם הזמן הגור יפרש את היציאה מהכלוב כחיזוק על היללות והבכי, דבר שכמובן לא נרצה לעודד. לכן, יש לחכות עד שהגור ירגע ואף ישב בנחת ורק אז נפתח את דלת הכלוב ונאפשר לו לצאת.
כשניגשים להוציא את הגור מהכלוב, יש להצטייד ברצועה כך שבמקביל לפתיחת הדלת, נחבר את הרצועה לקולרו וישיר מהכלוב יש לצאת החוצה לטיול בכדי לאפשר לגור לעשות את צרכיו בחוץ. כאשר הגור עושה צרכים בחוץ פנקו אותו בחטיף ומילה טובה כמו "כלב טוב" ו"כל הכבוד".
* שיטת כלוב האילוף שימושית ביותר בגיל גורות מאחר שפותרת גם הרס של חפצים שונים ברחבי הבית (כבלים, גרביים, משקופים ועוד).
שיטת הקשירה הקצרה
שיטה זו דומה לשיטת כלוב האילוף, אך מקלה על חלק מהבעלים מאחר שאינה כרוכה בהשארת הכלב בכלוב.
הרעיון מאחורי שיטה זו הוא צמצום המרחב עבור הגור ובכך לגרום לו להימנע מעשיית הצרכים ברדיוס בו עליו לרבוץ.
אורך הרצועה האידיאלי הינו 1.5 מטר. כמובן שצריך להשאיר לו כלי מים זמין אליו הרצועה מאפשרת לו להגיע וניתן להשאיר גם מקום רביצה וצעצוע בשביל שיהיה לו יותר נעים באותו איזור.
כמו בשיטת כלוב האילוף, חשוב להרגיל את הגור להיותו קשור בהדרגה ובמקביל לעשות זאת בצורה החיובית ביותר. כלומר, יש לקשור אותו לפרקי זמן קצרים ולעלות בהדרגה. תחילה, קישרו אותו לידכם בשולחן או בסלון לדוגמה, לפרק זמן של 10 דקות. עם הזמן, תתחילו להסתובב בבית ולא להישאר צמוד אליו. במקביל תעלו בפרקי הזמן לרבע שעה, חצי שעה, שעה וכן הלאה.
כפי שמוסבר בשיטת כלוב האילוף, כאשר מגיעים הביתה ורוצים לשחרר את הגור, יש להעבירו ישירות מהרצועה הקצרה לרצועה המשמשת אתכם בטיולים בחוץ ולצאת איתו החוצה לטיול.
שיטת העיתונים
בשיטת העיתונים, ניתן להשתמש בעיתונים או בסדיניות. טעות נפוצה היא פריסת עיתון/ סדינית בודדת מתוך הציפיה שהכלב ידע שזה המקום המיועד לעשיית הצרכים שלו, דבר המוביל לתסכול הבעלים כאשר הגור בוחר לעשות את צרכיו בכל מקום אחר בבית למעט אותו עיתון/סדינית.
לכן, הדרך הנכונה ללמדו לעשות את צרכיו על משטח זה היא להגבילו למרחב אחד קטן יחסית (חדר קטן, חדר אמבטיה/ מרפסת שירות וכדומה). כמובן שיש לדאוג שאותו מרחב כולל חלון.
הדרך הנכונה ליישם שיטה זו היא למלא את רב החלל במשטח הרצוי (עיתונים/סדיניות) ובחלק ללא המשטח לשים את מיטתו וכלי האוכל וכלי המים. זאת בכדי להבדיל בין מקום המרבץ החמים והנעים שלו לבין "השירותים" שלו.
סביר להניח שהכלב יבחר פחות או יותר באותו מקום עליו יעשה את צרכיו. לאחר מספר ימים, יש להתחיל להוריד את מספר העיתונים או הסדיניות עליהם לא עשה עד שלבסוף ישארו אזור קטן עם עיתון או שניים.
לאחר שהכלב למד לעשות את צרכיו על משטח זה בלבד, יהיה קל יותר לעזור לו להתחיל לעשות את צרכיו בחוץ.
כאשר הכלב ביצע את חיסון המשושה הראשון שלו ובטוח עבורו לצאת החוצה ולפגוש כלבים מחוסנים אחרים, נתחיל לקרב את המשטח לדלת הכניסה לבית ומשם אפילו למטה, לכניסה של הבניין. לבסוף, הכלב יעשה יתרגל לעשות את צרכיו למטה, בלי נוכחות המשטח.
את כל שיטות הגמילה יש לשלב עם:
1. תשומת לב לזמנים שהם יותר "מועדים לפורענות" אשר חשוב לצאת עם הכלב לטיול בסמוך אליהם - לאחר שינה, לאחר האכלה ולאחר משחק.
2. זמני ארוחות קצובים - עד גיל חצי שנה ההמלצה היא 4 האכלות, לאחר גיל חצי שנה ניתן לרדת ל-2 האכלות בוקר וערב.
כאשר לכלב יש לוח זמנים קבוע (פחות או יותר) של האכלות, יהיה יותר קל לצפות את תדירות צרכיו בהתאם.
3. הקפדה על התחלת החינוך לצרכים בגיל המתאים - הינו, גיל 3.5 חודשים. הסיבה לכך מחולקת ל-2:
הראשונה, זה הגיל בו הגור עתיד לסיים את שלושת חיסוני המשושה שעליו לקבל בגיל. השנייה, זה הגיל בו הגור יכול להתאפק (פיזית ומנטלית).
4. שילוב בין תגמול ו"עונש". עונש היא מילה בעלת קונוטציה שלילית. הכוונה בענישה אינה הכאה או אלימות בכל צורה שהיא. אלא לפעולה אשר תבהיר לכלב שמה שעשה כעת אינו רצוי. לדוגמה, שפריץ של מים או השמעה של רעש מפחיד (כמו רעשן של ילדים). עם הזמן, הכלב ילמד שכאשר עושה צרכים בבית משהו לא נעים קורה. במקביל, כאשר יוצאים עם הכלב החוצה לטיול, יש להצטייד בחטיפים ולשבח את הכלב כאשר עושה צרכים בחוץ. שבח מילולי כמו "כלב טוב", "כל הכבוד" יחד עם מתן החטיף מיד לאחר עשיית הצרכים יצרו קונוטציה חיובית אצל הכלב. לבסוף השילוב בין השניים יצור אצל הכלב משוואה פשוטה ביותר : פיפי בבית = רע, פיפי בחוץ = טוב.
* חשוב לזכור - גם ה"ענישה" וגם התגמול צריכים להתרחש כמה שיותר קרוב לעשיית הצרכים. הכלב יוכל לעשות את הקישור בין חוסר שביעות הרצון שלכם לעשיית הצרכים בבית רק כדקה לאחר העשייה. כלומר, במידה וחזרתם הביתה מהעבודה ומצאתם בקירבת הגור פיפי או קקי, אין טעם לכעוס ולהעניש. יש לנקות את הצרכים ולהמשיך לדבוק בשיטה שבחרתם. כך שאפילו אם הכלב פיספס ועשה צרכים בזמן שקפצתם למטבח לעשות קפה והוא נשאר קשור בסלון - אין טעם לכעוס עליו. במידה ותעשו זאת הכלב ילמד לחשוש ולפחד מכם אך ללא הקישור לעשיית הצרכים.
5. סבלנות, התמדה ועקביות.
לתיאום פגישה עם שני משה-054-2474892